אם חשבתם שלמתחרים בספורט מוטורי צפויים חיים קשים, הנה הדרישות העתידות להיות מוצבות בפני מפיקים ומארגנים של אירועי ספורט מוטורי:
על פי החוק והתקנות ניתן לקבל רישוי לאירועי ספורט מוטורי משני סוגים – כאלה המתנהלים במסלול קבוע וכאלה המתנהלים במסלול ארעי. כל אחד מסוגי הרישיונות מוסדר בתקנה נפרדת. הדרישות לצורך קבלת הרישוי דומות למדי בשתי האפשרויות ואדון בהן בפרוטרוט בהמשך. ההבדל העיקרי הוא שבעוד שבמסלול קבוע הרישוי ניתן לפרק זמן של שנה, וכל שנדרש מהמפיק של אירוע ספציפי בתוך אותה שנה הוא מתן הודעה לרשות, במסלול ארעי המפיק נדרש לקבל רישוי ספציפי לכל אירוע ואירוע.
לכאורה, ניתן היה לחשוב שהכוונה בחלוקה בין מסלולים קבועים וארעיים היא לאבחן בין ענפי ספורט המתנהלים מטבעם במסלולים סגורים כגון מוטוקרוס, מרוצי אספלט למיניהם, דראג, דירט וכדומה. כל אלו מתאפיינים במתחם מוגדר ומגודר עם חלוקה ברורה בין אזורי התצפית, המרוץ, החניה וכו', לבין מרוצים דוגמת הראלי, הראלי-רייד והאנדורו המתפרשים על פני אזורים גיאוגרפיים גדולים יחסית שאינם מתוחמים לצרכי ספורט מוטורי דווקא, ושבהם מתנהלת הפעילות הספורטיבית לצד ובמקביל לפעילויות אחרות, בין השאר תעבורתיות. אבל האמת היא שהחוק והתקנות אינם מציעים כל אבחנה כזאת, וכל מפיק או מארגן רשאי לבחור לעצמו איזה סוג של רישוי הוא מבקש לקבל לאירוע שלו, בלי קשר לענף הנהיגה הספורטיבית הספציפי בו הוא עוסק.
הדרישות לצורך קבלת רישוי שנתי למסלול קבוע הן:
1. תיאור וסוג המסלול.
2. מיקום המסלול, כולל מפה – שימו לב שאין צורך במפה של המסלול עצמו, כך שבעצם אין הגבלה על מספר המסלולים שניתן לייצר באותו תא שטח המוגדר במפה שאושרה.
3. אורך המסלול, רוחבו, סוגי הכלים התחרותיים להם הוא מיועד ומספרם.
4. מס' צופים מקסימלי.
5. ענפי הספורט המוטורי להם מיועד המסלול.
7. תיחום המסלול למניעת חדירת קהל.
8. אבטחת המסלול – מסלול המרוץ עצמו, קהל, חניה, דרכי גישה וצירי פינוי.
9. פרטים לעניין הביטוח (אם קיים).
בנוסף, יש לצרף את האישורים הבאים:
1. אישור זכויות שימוש במקרקעין, כולל הזכות לקיים בו אירועי ספורט מוטורי.
2. היתרים לפי חוק התכנון והבניה.
3. שרטוט מפורט כולל תוכנית הבניה שאושרה בגדר ההיתר.
4. מפה מפורטת של האזור לרבות כבישי גישה וציר פינוי.
5. רישיון לניהול עסק: על פי לשון החוק היבשה (צו רישוי עסקים) יכול העיסוק בספורט מוטורי ליפול לגדרן של שתי קטגוריות – איצטדיון או אמפיתיאטרון המיועדים לקיום אירועי ספורט תחת כיפת השמיים או עסקים שעניינם טיפול ברכב – רשויות שיקפידו על קוצו של יוד ידרשו מן המפיק לתת מענה גם בעניינים הבאים:
- מניעת סכנות לשלום הציבור.
- הבטחה מפני שוד והתפרצות.
- הבטחת בריאות הציבור לרבות תנאי תברואה נאותים.
- הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים.
- הבטחת בטיחותם של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו.
הנקודה החשובה היא שבידי הרשות המקומית שיקול דעת נרחב לא רק בקשר לשאלה מהן הדרישות הספציפיות בכל אחד מעניינים אלה, אלא גם בקשר לשאלה האם אירוע ספורט ספציפי נופל בכלל לאותן שתי קטגוריות מרכזיות וסביר להניח כי רשויות שונות יציבו תנאים ודרישות שונות גם כשמדובר באירועי ספורט מוטורי דומים בהיקפם ובמהותם. על כן נקבע בתקנה כי היה ולא נדרש רישיון עסק, תסתפק הרשות באישור קצין משטרה לצורך מתן הרישיון.
6. אישור ההתאחדות הרלבנטית לעניין כללי הנהיגה הספורטיבית ורצוי להדגיש – לא מדובר באישור לקיומו של האירוע אלא באישור, כגורם מקצועי בלבד, לכך שמארגן המירוץ עומד בכללי הנהיגה הספורטיבית החלים על אותו ענף ספורט מוטורי.
7. אישור רו"ח לעניין יכולתו הכספית והכלכלית של המפיק להחזיק, לנהל ולתפעל את המסלול.
8. התחייבות לקיים את הוראות חוק איסור אלימות בספורט שעיקריו, לענייננו:
- באירוע שנוכחים בו עד 200 צופים – העסקת סדרנים העומדים בדרישות החוק בלבד.
- בין 200 ל-1,000 צופים – העסקת סדרנים וכן מנהל אירוע.
- 1,000 צופים ומעלה – סדרנים, מנהל אירוע, מנהל בטיחות, מנהל בטחון בהתאם לדרישות החוק.
בנוסף לקבלת הרשיון השנתי, מותנה קיומו של אירוע ספורט מוטורי ספציפי בהודעה לרשות, 10 ימים מראש לפחות הכוללת פרטים בדבר בעלי תפקידים באירוע (מנהלי אירוע, בטיחות ובטחון בהתאם למס' הצופים הצפוי) סוג האירוע, מס' הכלים המשתתפים, הצופים, הסדרנים והשוטרים והסדרי כיבוי אש, שרות רפואי, חילוץ והצלה.
הדרישות למתן רישוי לאירוע ספורט מוטורי במסלול ארעי דומות עד זהות לדרישות הנוגעות למסלול קבוע ובנוסף לכך:
1. חובת בדיקת כשירות לכלי הרכב המתחרים, כולל לקטעי קישור, אם יש – דרישה שנשמטה, משום מה, מהדרישות לאירוע במסלול קבוע.
2. פרטים על איזור מגורים או מוסד חינוכי סמוך.
3. רישיון עסק ואם אין בו צורך אזי – אישור קצין משטרה, רשות הכבאות, ואישורים לפי חוק הבטיחות במקומות ציבוריים וחוק איסור אלימות בספורט.
כן יש בתקנה זו פרק שלם המתייחס למסלול אנדורו – מסלול התחום בתוואי טופוגרפי בולט והמורכב, על פי לשון התקנה, מקטעים תחרותיים ו"קטעי מעבר" שאינם, כמובן, קטעי קישור כמשמעותם בחוק ובתקנות – הכוונה היא, כנראה, לקטעי ההתשה בין ספיישל לספיישל אך אין לכך כל סימוכין בלשון התקנה. למעשה, יצר פה המחוקק קטגוריית ביניים בין קטע תחרותי לקטע קישור, קטע שחלים בו הן כללי הנהיגה הספורטיבית לגבי כלים מתחרים והן כללי הנהיגה הרגילים לגבי כלי רכב אחרים.
ולהבהרה, התקנה אמנם קובעת כי מסלול אנדורו וקטעי דרך החוצים אותו יהיה סגור בעת המרוץ בפני רכב שאיננו משתתף בו והודעה בעניין תפורסם באזור המרוץ ובתקשורת לפחות שבועיים קודם למרוץ. מצד שני, אין כל אינדיקציה בשאלה מי מוסמך לבצע סגירה זו בפועל (סדרנים? משטרת ישראל? בעלי תפקידים מטעם הרשות?) באילו אמצעים ובעיקר – מה דינו של רכב רגיל שבכל זאת נכנס למסלול לרבות שאלות בדבר תחולת ביטוח החובה שלו במקרה של פגיעת גוף וכו'.
חשוב גם לציין כי על אף שהרישיון לאירוע במסלול ארעי מוגבל על פי התקנה לאירוע בודד, ניתן להאריכו עד לתום אותה שנה לצרכי אימונים והדרכה בלבד, הארכה שאין לה כל משמעות מעשית, לדעתי, שהרי החוק איננו מבחין בין אימונים והדרכה לבין מרוץ ממש וממילא, כל מי שיבקש להשתמש במסלול ארעי לצרכים אלו יצטרך לעמוד בכל התנאים שמניתי למעלה, כגון הודעה מראש וסגירת שטח המסלול – לא מעשי בעליל. ואגב, בחוק עצמו ניתנת האופציה לקבלת רישיון במסלול ארעי ליותר מאירוע אחד בתקופה של עד שנה לאירועים 'זהים או דומים' ומהבחינה הזו מצמצמת לשון התקנה את האמור בחוק.
למרבה האבסורד, המסקנה הסופית המתבקשת מן הפירוט למעלה היא, למעשה, שלפחות בכל הנוגע לאנדורו, אין יתרון לקבלת רישיון לאירוע במסלול ארעי על פני מסלול קבוע. להיפך – כל הדרישות שפירטתי למעלה לגבי מסלול אנדורו נוגעות, במשתמע, למסלול ארעי בלבד ולא יחולו על מי שמבקש רישיון למסלול קבוע, התוצאה היא שבמצב העניינים הקיים, שבו מרוצי האנדורו מתקיימים בסבב בין מתחמים גיאוגרפיים מוגדרים היטב ברחבי הארץ אינני רואה בעיה עקרונית להגדיר כל מתחם כזה ולקבל עבורו רישוי כמסלול קבוע במיוחד כשאין דרישה בתקנות לסימון של מסלול המרוץ עצמו – כל מה שנדרש מהמפיק הוא להגדיר באופן קשיח את המתחם העיקרי של המרוץ שבו ממוקמות נקודות הזינוק והסיום, מתרכז הקהל וניתנים שירותי הפיטס והבדיקות הטכניות כך שיעמדו בדרישות התקנה לרבות כל האישורים ולצרף לאתר זה מתחם גיאוגרפי נרחב דיו שבו יוכל להתוות מסלולים ככל העולה על רוחו. מרגע שניתן רישיון מסלול קבוע לאתר כזה כל שנדרש כדי להשתמש במסלול, כולל שימוש לצורך אימונים והדרכה, הוא הודעה מראש. נוהל זה, ככל שייושם לגבי 7-8 אתרים ברחבי הארץ, עשוי לפתור את תלונתם העיקרית של רוכבי האנדורו כנגד החוק ולאפשר להם להתאמן ככל העולה על רוחם ובהגבלות מינימליות.
זהו חברים, הטור הזה הוא האחרון בינתיים, בסדרה שבה ניסיתי לשרטט את דמותו של הספורט המוטורי בישראל מתחילת דרכו עד היום ולעתיד – כפי שכבר ציינתי קודם, כוונות טובות, ורק כוונות טובות, הפכו את ההסדרה המשפטית של תחום זה למפלצת ביורוקרטית שאין כדוגמתה, והחוק והתקנות הם רק קצהו של הקרחון – כללי הנהיגה הספורטיבית שטרם אושרו ושלל ההוראות, הדרישות והכללים הפרטניים עוד צפויים להוסיף למערכת אי אלו דרגות קושי וסיבוך. זה מהצד הפסימי. מהצד האופטימי, וכבר ציינתי זאת בעבר, המהפכה האמיתית של חוק הנהיגה הספורטיבית בעיני היא לא הסדרת העיסוק בספורט מוטורי אלא בכך שהסדרה זו תאפשר, לראשונה בתולדות המדינה, יבוא ורישוי כלי רכב שלא למטרות תעבורה בלבד, ומרגע שסכר זה ייפרץ וכלי רכב ספורטיביים וזולים ישווקו כאן בהמוניהם, כבר ימצאו הדרכים להקל על רוכשיהם להשתמש בהם למטרה לשמה נבנו.
או, במילים אחרות וממש בקצרה – יהיה בסדר.
(גבעתיים, 15.2.2011)