יבוא

עניין הייבוא הוא קריטי בכל הקשור למיסוד והסדרת הספורט המוטורי בארץ – כבר הבעתי את דעתי, בפרקים הקודמים, על כך שהמחסום העיקרי בפני העיסוק הנרחב בספורט מוטורי בארץ בעבר נבע פחות מההגבלות הסטטוטוריות שהוטלו על עיסוק זה ויותר מהמחסור בכלים זמינים – כשרוב מוחלט של כלי תחבורה הנכנסים לארץ מחויבים, על פי חוק, בתקינת כביש, והמיסים המוטלים עליהם – כמו גם היעדר התחרות בשוק היבוא – הופכים אותם ליקרים מעבר לכל פרופורציה, ממילא הנטייה הטבעית היא למצות ככל הניתן את הפוטנציאל שלהם לשמש למטרה לשמה ניקנו, כלומר, למטרות הובלת אנשים ומטען. הזמינות של כלים למטרות פאן ושעשועים – קטנה.

ממילא, אפוא, המהפכה הגדולה בעיני של חוק הנהיגה הספורטיבית ותקנותיו הוא התרת היבוא של כלים ספורטיביים בשיעורי מכס ומס המקובלים לגבי ציוד ספורט, עניין הצפוי להוזיל את מחירם של כלים אלה בעשרות אחוזים. בתחום זה ישנו הבדל דרמטי, ממש שמיים וארץ, בין התחום הדו גלגלי לארבע גלגלי – ככלל, אין יצרני מכוניות המתמקדים בייצור של כלים ספורטיביים בלבד ובשוק שולטות סדרות יצור מצומצמות של מכוניות על כמו האימפרזה של סובארו או ה-EVO של מיצובישי המיועדות לאלפיון העליון, כמו גם סדנאות רכב כגון ראלי-ארט הצרפתית או דזרט-ווריור הבריטית המייצרות רכבי מרוץ בהתאמה אישית ובעבודת יד. המשותף לסוג זה של כלים ספורטיביים הוא מחירם היקר, שגם הפחתת המס איננה צפויה להוזיל את מחירם באופן ניכר. נוסיף על כך את העובדה שספורט ארבע גלגלי הוא יקר יותר גם בהיבטים אחרים של חלפים, שינוע, טיפולים וכדומה ונגיע למסקנה שגם לאחר תחילת יישום החוק עדיין יהיה העיסוק בספורט מוטורי ארבע גלגלי נחלתם של המעטים והעשירים ובהתאם, העניין שמגלים יבואני הרכב בתחום חדש זה נכון להיום הוא קלוש.

המצב הפוך לחלוטין בתחום הדו גלגלי (בו אני כולל, לשם הנוחות, גם את הארבע גלגליים הקטנים כגון הטרקטורונים, הרייזרים ודומיהם) – לבד מיצרנים המתמחים בכלים ספורטיביים, יש כמעט לכל יצרן אופנועים גדול ליין אחד או יותר של כלים כאלה שמחיריהם קרובים עד זהים לכלים הסטנדרטיים של אותו יצרן ושהפחתת המס צפויה להשפיע על מחירם לצרכן בצורה דרמטית. כלים אלה, גם אם אינם מוגדרים Ready To Race, עדיין דורשים שינויים מינוריים וזולים בלבד כדי להפוך אותם לתחרותיים וגם העלות הכוללת של אחזקתם ושינועם למסלולי המרוץ ומהם זולה באופן יחסי. היות וכבר כיום קיימת בארץ תשתית רחבה של רוכבים שאופנועיהם משמשים אותם למטרות פאן ושעשועים בלבד צפויה פתיחת האופציה ליבוא ושיווק של כלים ספורטיביים לשנות את מבנה השוק באופן עמוק – רוכבים כאלה יבחרו, בסבירות גבוהה, לרכוש, במקום אופנוע בעל רישוי כביש, אופנוע ספורטיבי מאותו דגם בצירוף נגרר או אפילו טנדר זול לצורך הובלת האופנוע לשטח או למסלול ובחזרה. מלבד החיסכון הניכר בעלות הקניה, צפויים הרוכבים גם לחסוך לעצמם עלויות נוספות כמו את אגרת הרישוי השנתי והביטוח.

מובן שאותם רוכבים יתקשו להגביל את השימוש באותו אופנוע לאירועים מוטוריים מורשים, כדרישת החוק, והשאלה הקריטית בעניין זה היא שאלת האכיפה – אם יעלה בידי הרשות לאכוף באופן אפקטיבי את האיסור על שימוש לא מורשה כזה, ממילא יצטמצם השימוש באופנועים ספורטיביים למרוצים בלבד וכל אותם רוכבים המשתמשים בכלי לרכיבת שטח באזורי הארץ הנידחים יותר או פחות יאלצו להמשיך ולעשות זאת על אופנועים בעלי רישוי כביש. כשלעצמי, אני סקפטי בנקודה הזאת – כפי שציינתי בעבר, הרשות לנהיגה ספורטיבית הוקמה כגוף 'רזה' שעלותו לתקציב המדינה קטנה ועל כן הסיכוי כי יועמד לרשותה כח אכיפה גדול ואפקטיבי איננו גדול.

כל זאת, כמובן, כל זמן שהפגיעה של אותם רוכבים בשלום הציבור, נוחותו ורווחתו יהיו קטנים – מטרד רציני ומתמשך יביא, כפי שלמדנו בעבר, לצעדי נגד אפקטיביים. הדוגמה הקרובה ביותר לדינמיקה כזאת היא שוק הטרקטורונים בשנות ה-90 – בזמנו התייחס משרד התחבורה לכלים אלה כחקלאיים בלבד, עם כל ההשלכות מבחינת מיסוי, עלויות הביטוח וכדומה, ובהתאם היה מחירם אטרקטיבי. תוך זמן קצר מלאה הארץ טרקטורונים. תקופות מסוימות לא יכולת לצאת לחולות פלמחים מבלי להיתקל בשיירות ארוכות שלהם. תוך מספר שנים, משהתברר למשרד התחבורה כי כלים אלה משמשים למטרות שונות מאלה שייעד להם המחוקק, באה תגובת הנגד – הסיווג שונה, המיסוי הועלה לרף המקובל וכך גם פרמיות הביטוח, והחגיגה נגמרה (ואגב, כל זאת מבלי לתקן את העיוות ההיסטורי שבגללו, ועד ליום זה, משרד התחבורה איננו מכיר בקיומו של הכלי הידוע כ-ATV ככלי רכב נפרד ומתעקש לסווג אותו כ"טרקטור" על כל ההשלכות האבסורדיות הנובעות מכך). אין לי ספק כי 'התפוצצות אוכלוסין' של אופנועים ספורטיביים שאינם משמשים לייעודם תביא לתגובה דומה מצד הרשויות, תגובה שבסופו של דבר תצמצם מאוד את הכדאיות שבהחלפת אופנוע בעל רישוי כביש באופנוע ספורטיבי כפי שפירטתי למעלה.

הכללים ליבוא כלי רכב תחרותיים כפי שהם מנוסחים בטיוטת תקנת היבוא שגובשה ע"י הרשות לנהיגה ספורטיבית מציבה רף נמוך במיוחד בפני המבקש לייבא כלי רכב כאלה באופן מסחרי, בוודאי בהשוואה ליבוא כלי רכב רגילים. למעשה, כל מה שנדרש מיבואן כזה הוא להיות מאוגד כתאגיד רשום/עוסק מורשה. דרישות מינימליות אלה העמידו את היבואנים הקיימים על רגליהם האחוריות. עד היום נהנו יבואנים אלה, בדומה לכל יבואני הרכב, משורה ארוכה של חסמים שהוצבו בפני המבקשים להיכנס לתחום – בלעדיות ביחסי יבואן-יצרן, מוסך שירות בבעלות היבואן, אחזקת מלאי חלפים לתקופות ארוכות, הפקדת ערבויות בסכומים גבוהים ועוד. באופן מעשי, מנע כל האמור לעיל את כניסתם של מתחרים לשוק ואיפשר ליבואנים הקיימים לקבוע מדיניות מחירים נוקשה על פי שיקול דעתם הבלעדי.

אין ספק כי מסלול היבוא חלופי שיוצרת התקנה, באחריות הרשות לנהיגה ספורטיבית ולא משרד התחבורה – שפוטר כאמור מהגבלות החלות על יבוא מסחרי של רכב רגיל – יגרום לראשונה לתחרות אמיתית בתחום ולירידת מחירים דרסטית, וכנגד התפתחות זו מגייסים היבואנים הקיימים את מלוא כוחם. נכון להיום, הצלחתם היחידה של היבואנים במאבק זה הינו העיכוב בהתקנת תקנת היבוא, התקנה היחידה שטרם אושרה ושלקראת הדיון המכריע בה בפני ועדת החינוך של הכנסת מגייסים הצדדים למאבק את התותחים הכבדים ביותר שברשותם. בהקשר זה יש, כמובן, לציין את העתירה שהגישה בתחילת אוגוסט חברת 'מטרו' כנגד שר התמ"ת ושרת התרבות והספורט שמטרתה לזרז את אישור תקנת היבוא וזאת לאור נזקים הנגרמים לה עקב אי יכולתה לשווק אופנועים ספורטיביים שכבר מצויים במחסניה – ראוי לציין כי עתירה זו איננה מתייחסת לתוכן התקנה עצמה אלא לעיכוב שבהשלמתה ואישורה בלבד.

ממילא, לטענת גורמים יודעי דבר בענף, בסופו של דבר, ועל אף ההטבות המפליגות להם יזכו היבואנים המקבילים בהשוואה למצב הקיים, לא צפוי שינוי מהותי בתחום היבוא – רצוי לזכור כי מערכת הקשרים שבין יבואן רשמי לבין יצרן הרכב תאפשר לו תמיד, אם ירצה בכך, לקבל את אותו רכב במחיר הזול ביותר האפשרי והשחקנים הקיימים יעדיפו, קרוב לוודאי, להוריד את מתח הרווחים שלהם על מנת לשמור על השליטה ולמנוע משחקנים חדשים את הכניסה לשוק. בסופו של יום, רובנו הגדול ימשיך לרכוש את אופנועיו הספורטיביים מהיבואנים המוכרים (מטרו, עופר אבניר, מאיר, קמור מוטוספורט, ה.מ מוטו), במחיר שישקף, כך אני מקווה, את רמת החסמים הנמוכה על פי הוראות התקנה החדשה.

בעיה מיוחדת המציקה לרבים נוגעת לכלים הספורטיביים שכבר נמצאים בארץ ושנכנסו אליה, אם להשתמש בשפה עדינה, בדרך לא דרך – בכל זאת, מדובר בהשקעה כספית לא קטנה ואין ספק כי האופציה להלבין כלי כזה, להשתמש בו באופן גלוי וחוקי ולסחור בו ללא חשש, קוסמת לרבים. על פי נוסח התקנה הנוכחי בנוגע למתן רישוי לכלי תחרותי אין אופציה כזאת – המבקש לקבל רישוי כזה מחויב להציג בפני הרשות הוכחה לכך שהרכב נכנס לארץ כדין ושולמו עליו כל המיסים והמכסים. דרך המלך לפתרון הבעיה היא, כמובן, קביעת פרוצדורה מוסכמת שלפיה ישלם בעל הרכב כופר מוסכם שיאפשר לו להכניס את הכלי למסלול הרישוי הרגיל ולקבל רישיון תחרותי.

לצערי, הסיכוי לכך קטן. ראשית, קשה להאמין שרשויות המכס יסתפקו בפחות מהסכומים שנדרשו עבור יבוא כלי רכב בתקופה בה הגיעו כלים אלה ארצה, כלומר, מכס בשיעור האסטרונומי החל על כלי רכב רגילים – גם אם יושגו בסופו של דבר, הסכמות שיצדיקו כלכלית מהלך של הלבנה, עדיין מדובר בפרוצדורה העומדת בניגוד מפורש ללשון התקנה הנוכחית ועל כן יידרש תיקון התקנה באמצעות אותו הליך ששימש בהתקנתה – ניסוח מחדש, קבלת תגובה והתייחסות מכל משרדי הממשלה הרלוונטיים ואישור בוועדת החינוך של הכנסת. מעבר לעובדה שמדובר בתהליך מורכב וארוך הרי שמספר הגורמים המעורבים ופומביות הדיון גם יחשוף אותו להתנגדויות מצד גורמים שמהלך כזה יפגע באינטרסים שלהם ובראשם היבואנים – במילים אחרות, הסיכוי שמהלך כזה יושלם בהצלחה בתוך פרק זמן סביר וגם יהיה כדאי מבחינה כלכלית עבור בעלי הכלים הרלוונטיים הוא קלוש בעיני.

מצד שני, יש הסוברים כי היקפה וחומרתה של הבעיה קטנים מכפי שנטען, בוודאי בטווח הארוך – רוב רובם של הכלים ש'יובאו' בדרך זו משמשים לרכיבת מוטוקרוס תחרותית, עניין קשוח ותובעני. יותר מכך, הבעיה החוקית בהחזקת כלים כאלה ובייחוד פשיטות המשטרה על מוסכים המטפלים בהם בשנים האחרונות גם מקשה על בעלי אותם כלים לטפל בהם באופן מסודר ותכוף כנדרש מכלים תחרותיים, כמו גם לרכוש ולייבא עבורם חלקי חילוף – כל זה בנוסף להתפתחות הטכנולוגית המביאה ארצה בכל שנה כלים חזקים, מהירים ומתקדמים יותר מכתיבה לכלים אלה אורך חיים של שנים ספורות בלבד. ההערכה אצל הגורמים המקצועיים היא שמרגע שיחל יבוא מסחרי של כלים ספורטיביים בצורה מסודרת וחוקית, ייעלמו הכלים הלא חוקיים מהנוף בתוך פרק זמן קצר והבעיה תיפתר מעצמה.

(גבעתיים, 5.9.2010)